<h1>ארחות חיים הלכ' תקיעת שופר סימנים ג'—ז'</h1>
<h2>דף כז:</h2>
ושיעור השופר כדי שיאחזנו בידו ויראה לכאן ולכאן יש מפרשים כדי יראה לכאן ולכאן כל שהוא. וי"מ ויראה לכאן ולכאן כשיעור שאוחז בידו והפי' הראשון עיקר שהרי במסכת סוכה תני אלו ה' דברים שעורן טפח שוחק. שליא. ושדרה. ושופר. ודופן סוכה. ואזוב. נסדק לארכו פסול. יש מפרשים שנסדק כלו. וי"מ שנסדק כל שהוא לפי שמשנסדק כלל כח התקיעה מבקיעו ומאריך הסדק בכל פעם ופעם ופסול וראוי להחמיר בזה. והראב"ד ז"ל כתב בדרשה שלו שאפי' נסדק לארכו אם מהדקו וקושרו היטב בחוט או במשיכה כשר לפי שהקשר ההוא כשהוא מהודק יפה יפה מונעו שלא להתבקע עוד והוא שישתייר שיעור תקיעה ממקום הקשירה ולצד הפה. והר"י מקור' ז"ל כתב שלא יהיה פסול עד שיהא נסדק בכל האורך. וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. נסדק לרחבו אם נשתייר שיעור תקיעה כשר וכאילו נכרת ממקום הסדק. ונראה לומר שדוקא כשנשתייר שיעור תקיעה ממקום הסדק ואילך לצד הפה שרואין כאלו נכרת ממקום הסדק ואילך אבל נשתייר לצד הרחב כשעור ולא לצד הפה פסול. והריא"ג ז"ל ובעל העתים וב' העטור פסקו שכל זמן שישתייר בו שיעור תקיעה לא שנא מלמעלה ולא שנא מלמט' כשר ולא דמי להוסיף עליו כל שהוא שפסול לפי שאין בזה תוספת שהוא השופר עצמו. ואע"ג דחשבינן כאלו נכרת ממקום הסדק ה"מ לענין שצריך שישתייר בו כשיעור אבל אם יש בו כשיעור כשר. ניקב אם סתמו שלא במינו פסול סתמו במינו אם נשתייר רובו ולא עכבו הנקבים שנסתמו את התקיעה כשר. י"מ שלא עכבו התקיעה קודם שנסתמו שלא היה הנקב גדול כל כך והיו תוקעים בו בלתי נסתם ומשמיע קול וזה כשר אבל אם היה הנקב קודם הסתימה מעכב התקיעה כלומר שהיה גדול כל כך שהרוח יוצא ממנו עד שלא היה משמיע קול כלל ועכשיו שהוא משמיע כשסתמו פסול ואפי' סתמו במינו לפי שזה קול הסתימה ולא קול השופר או משום דהוי כשני שופרות. וי"מ אם מעכב את התקיעה קוד' שנסתם שנפגם קולו מפני הרוח היוצא ממנו ואינו מעכב מכל וכל אבל קולו צרור פסול אע"פי שחזר לקדמותו ע"י הסתימה שזה קול הסתימ' והוי כשני שופרו' אבל אם אינו מעכב שאין נקיבתו נכרת בקולו כשתוקעין בו כשר ואפי' לא סתמו שאין הנקב מפחיתו כלל. ומ"מ ראוי לסותמו שלא יראה פגום. וי"מ אם מעכב את התקיעה אחר הסתימה כלומר שעדיין נכר בקולו שהוא נקוב שאין קולו יפה כקול שופר שלם פסול כיון שאין הסתימה מועלת בו להשיבו לקדמותו ואם לאו כשר. ולזה הפי' נראה שצריך לסותמו שאם לא נסתם יהיה פסול כיון שקולו פגום מחמת נקב. והר"י מקור' ז"ל כתב וז"ל והיכא שניקב וסתמו במינו וחזר קולו לכמות שהי' כשר אפי' היה הנקב מעכב את התקיעה מקודם לכאן כשר וכן נמי פסק הרשב"א ז"ל. ובשלא במינו היכא שמעכב את התקיע' פסול לדברי הכל והיכא שאינו מעכב פלוגתא דרבי נתן ורבנן. והירושלמי פי' אם היה מעכב את התקיעה שנפגם קולו קצת וסתמו וחזר לקדמותו פסול שקול הסתימ' הוא זה אבל אם לא סתמו כשר אע"פי שהיה קולו פגום או צרוד שכל הקולות כשרין בשופר. ולפי דעת הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והר"ז ז"ל שופר שנקב אין לו תקנה אלא בשלשה דברים שלא יהיה הנקב מעכב את התקיעה ויסתם במינו וישאר רובו שלם פי' רוב הקיפו. והריא"ג ז"ל כתב שאם אינו מעכב את התקיעה אם סתמו במינו אפי' נפחת רובו כשר ואם נשתייר רוב שלם אע"פי שסתמו בלא במינו כשר. ואיכא למימר דאפשר דפעמים שנפגם לסוף השופר לצד הרחב ואפי' נפגם יתר על חצי היקיפו אפשר שאינו מעכב את התקיעה ואשמועינן הכא דאפי' הכי פסול כיון שאין רוב היקיפו שלם. קדחו בזכרותו כשר דמין במינו אינו חוצץ. דיבק שברי שופרות כלומר שלקח שני שברי שופרות שלמות בעיגולן אלא שלא היה שיעור שופר באחת מהן ודבקן להיות שיעור בין שניהם או הוסיף על שופר שיש בו שיעור לנאותן שיהיה ארוך או כדי שיתן קולו גדול ממה שהיה פסול. ויש פוסקים שאם היה בו שיעור והוסיף עליו כל שהוא כשר. צפהו זהב מבפנים פסול לפי שהקול קול זהב ולא קול שופר וכן במקום הנחת הפה. צפהו מבחוץ אם נשתנה קולו מכמות שהיה פסול ואם לאו כשר. נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא. ומפרש בירושלמי מפני שבטל חללו של חיצון. וי"מ מפני ששופר אחד אמר רחמנא ולא שני שופרות וזה תוקע בשנים שהרוח עובר בין שניהם בהכרח. ואע"ג דאמרינן קדחו בזכרותו כשר לא דמי דהתם הזכרות מדובק בו היטב ורוח לא יבא ביניהם אבל בשופר בתוך שופר אי אפשר לעשות כך. ומ"מ אם קול פנימי שמע כלומר שהוציא ראש הפנימי לחוץ והניח פיו על פיו יצא שאין זה רק קול שופר אחד. הרחיב את הקצר וקצר את הרחב פסול דרך העברתו בעינן והירושלמי מביא סמך על זה מן המצר קראתי י"ה. ואם הפך הצד הפנימי לחיצון כמו שהופכין את הכתונת נראה לומר שפסול שאין דרך העברתו מן הבהמה כן. והירושלמי פוסל מפני שביטל חללו. ויש מכשירין אותו כיון שנשאר הקצר קצר והרחב רחב. היה ארוך וקצרו כשר. פי' שלא תאמר שאין לשנותו ולקצרו אחר העברתו מראש הבהמה. גרדו והעמידו על גלדו בין מבפנים בין מבחוץ כשר. היה קולו עבה או דק או צרור כשר פי' יבש כמו צריר של מנחות ובלעז רבקיליוש שכל הקולות כשרין בשופר. התוקע בתוך הבור או בתוך הדות פי' בור בחפירה ודות בבנין או בתוך המערה פי' שהוא עצמו בתוך הבור או בתוך המערה אותן העומדים בחוץ אם קול שופר שמעו יצאו ואם קול הברה שמעו לא יצאו. ואותן העומדים עמו בתוך הבור והמערה יצאו. והעומד בחוץ ותקע לתוך חבית גדולה וכיוצא בה אם קול שופר שמע יצא ואם קול הברה שמע לא יצא.
